החלטה בתיק בר"ע 52484-09-12

סגן הנשיאה, השופט יגאל  פליטמן

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט צבי פרנקל; ב"ל 57871-11-11) מיום 31.7.12, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 8.11.11 (להלן - הוועדה), אשר קבעה כי לא נותרה למבקש נכות.

2.      נקדים ונציין כיעניינו של המבקש הוחזר לוועדה מושא הערעור, על פי פסק דין של בית הדין האזורי, מיום 22.6.11 (הרשם איתי אדרת, ב"ל 39055-12-10; להלן - פסק הדין הקודם), אשר אישר את הסכמת הצדדים, כמובא להלן:

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר תתייחס לחוות הדעת מאת ד"ר אלי אשכנזי מיום 27.1.06 ולבדיקות ההדמיה אשר מצוינות בחוות הדעת לרבות בדיקת EMG מיום 10.11.03. הוועדה תזמן את המערער ובא כוחה לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושאים דלעיל. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה"

3.      המבקש נפגע בתאונת עבודה ביום 3.11.03 (להלן - תאונת העבודה). הוועדה, אליה הוחזר עניינו של המבקש, הקשיבה לטענות המבקש ובא כוחו. הוועדה עיינה בחוות דעת ד"ר אשכנזי, מיום 27.1.06, ובבדיקות ההדמיה הצווארית ובבדיקת הEMG  מחודש נובמבר 2003. הוועדה סברה כי מבחינה נוירולוגית לא הייתה לאחר התאונה משנת 2003 כל עדות לפגיעה קלינית בחוט השדרה או בשורשיו הצווארים וכי החולשה בארבעת הגפיים הופיעה אך ורק לאחר התאונה, משנת 2004. לפיכך, כך קבעה הוועדה, מבחינה נוירולוגית, אין כל נכות בעקבות תאונת העבודה. אשר לממצאים הצווארים, הוועדה ציינה כי אומנם מדובר בממצאים דגרנטיביים, אך ממצאים אלו לא לחצו על כל אלמנטים עצביים. לאור האמור, סיכמה הוועדה כי אין כל בסיס לתיאוריה שהועלתה על ידי בא כוח המבקש, לפיה תאונת העבודה הקלה משנת 2003 היא זו שהביאה בעקבותיה לנפילה מן האופניים בתאונה בשנת 2004 (להלן - תאונת האופניים), ולתוצאותיה, כתוצאה מפגיעה ברקמת חוט השדרה. הוועדה סיכמה כי היא אינה מוצאת הצדקה להענקת נכות זמנית בעקבות תאונת העבודה. על החלטה זו של הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

4.      בית הדין האזורי פסק כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר לא העניקה נכויות זמניות ולא התייחסה ליתר חוות הדעת והמסמכים אליהם הפנה המבקש בערעורו. מאחר שהוועדה נדרשה, במסגרת פסק הדין הקודם, להתייחס רק לחוות דעת ד"ר אשכנזי משנת 2006 ולבדיקות ההדמיה המצוינות בה. נפסק כי הוועדה התמודד כראוי עם חוות דעתו של ד"ר אשכנזי ועם בדיקת ה - C.T. בית הדין התייחס לאמור בחוות דעת ד"ר אשכנזי והפנה לנקבע בהחלטת הוועדה, בישיבת קודמת מיום 7.2.10. בית הדין פסק כי, לאור העובדה שהוועדה עצמה קבעה כי אין קשר סיבתי בין תאונת העבודה לתאונת האופניים בשנת 2004; שהממצאים שנמצאו אצל המבקש לא קשורים לפגיעה בעבודה;  שתוצאות בדיקת ה - C.T ובדיקת ה - EMG, לא מצביעות על גורם חבלתי;  שהממצאים בבדיקת ההדמיה לא מעידים על נכות הקשורה לפגיעה בעבודה - לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה אשר קבעה כי אין החמרה במצבו של המבקש.

5.      למבקש טענות רבות. המבקש טען כי ממועד תאונת העבודה, מיום 3.11.03, החלה פצצת זמן לתקתק בצווארו, אשר התפוצצה בשל מכה קלה בסנטר בתאונת האופניים משנת 2004. לטענת המבקש, משעניינו הועבר לוועדה בהרכב חדש, היה על וועדה זו לדון בכל טענות הערעור ולהתייחס לכלל חוות הדעת. המבקש גרס כי - הוועדה לא יישמה החלטות קודמות של בית הדין; הוועדה התעלמה מהעדויות שלפניה, לפיהן המבקש סבל לאחר תאונת העבודה מתופעות של שיתוק; החלטת הוועדה נעדרת התייחסות מנומקת; הוועדה קבעה עובדות שגויות חדשות; הוועדה לא התייחסה לחומר רפואי משמעותי שהונח בפניה ובכלל זה לחוות ד"ר אלקלעי, מסמך רפואי מטעם ד"ר ולן, ומסמך רופא משפחה מיום 24.2.04. המבקש ציין כי מכתבו של ד"ר ולן נזכר בחוות דעת ד"ר אשכנזי. לאור האמור, טען המבקש כי, יש להעביר עניינו לוועדה בהרכב אחר.

6.      לאחר שעיינתי בפסק בית הדין האזורי ונתתי דעתי לטענות בבקשה לרשות ולכלל החומר בתיק שבפני, אני מחליט כי יש לדחות הבקשה לרשות ערעור, משלא נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי. על האמור אוסיף הערות אחדות. הוועדה מילאה אחר כלל רכיבי הנחיות פסק הדין המוסכם, בהתאם לחובתה על פי דין. הוועדה התייחסה לחוות דעת ד"ר אשכנזי, ולבדיקות ההדמיה המצוינות בחוות הדעת, לרבות בדיקת ה EMG. מסקנות הוועדה המנומקות, מצויות בסמכותה המקצועית של הוועדה ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בקביעותיה. משאלו הם פני הדברים, לא מצאתי צידוק לקבלת הבקשה לרשות ערעור.

7.      סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ד' אדר תשע"ג (14 פברואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: